א. אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות:
ב. אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה:
ג. ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם:
ד. בעבור האדמה חתה כי לא היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם:
ה. כי גם אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא היה דשא:
ו. ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב:
ז. אם עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי רבו משובתינו לך חטאנו:
ח. מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון:
ט. למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל תנחנו:
י. כה אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם:
יא. ויאמר יהוה אלי אל תתפלל בעד העם הזה לטובה:
יב. כי יצמו אינני שמע אל רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם:
יג. ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא תראו חרב ורעב לא יהיה לכם כי שלום אמת אתן לכם במקום הזה:
יד. ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם:
טו. לכן כה אמר יהוה על הנבאים הנבאים בשמי ואני לא שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה:
טז. והעם אשר המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את רעתם:
יז. ואמרת אליהם את הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת עמי מכה נחלה מאד:
יח. אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו:
יט. המאס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה:
כ. ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך:
כא. אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך זכר אל תפר בריתך אתנו:
כב. היש בהבלי הגוים מגשמים ואם השמים יתנו רבבים הלא אתה הוא יהוה אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה:
| 
