א. הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר:
ב. כה אמר יהוה אלהי ישראל לאמר כתב לך את כל הדברים אשר דברתי אליך אל ספר:
ג. כי הנה ימים באים נאם יהוה ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה והשבתים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה:
ד. ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל ישראל ואל יהודה:
ה. כי כה אמר יהוה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום:
ו. שאלו נא וראו אם ילד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון:
ז. הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע:
ח. והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא יעבדו בו עוד זרים:
ט. ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם:
י. ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהוה ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד:
יא. כי אתך אני נאם יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך:
יב. כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך:
יג. אין דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך:
יד. כל מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך:
טו. מה תזעק על שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך:
טז. לכן כל אכליך יאכלו וכל צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל בזזיך אתן לבז:
יז. כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה:
יח. כה אמר יהוה הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב:
יט. ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו:
כ. והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל לחציו:
כא. והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם יהוה:
כב. והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים:
כג. הנה סערת יהוה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול:
כד. לא ישוב חרון אף יהוה עד עשתו ועד הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה:
| 
