א. למואב כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה:
ב. אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם מדמן תדמי אחריך תלך חרב:
ג. קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול:
ד. נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה:
ה. כי מעלה הלחות בבכי יעלה בכי כי במורד חורנים צרי צעקת שבר שמעו:
ו. נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר:
ז. כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד:
ח. ויבא שדד אל כל עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה:
ט. תנו ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן:
י. ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם:
יא. שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:
יב. לכן הנה ימים באים נאם יהוה ושלחתי לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו:
יג. ובש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם:
יד. איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי חיל למלחמה:
טו. שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם המלך יהוה צבאות שמו:
טז. קרוב איד מואב לבוא ורעתו מהרה מאד:
יז. נדו לו כל סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה עז מקל תפארה:
יח. רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת דיבון כי שדד מואב עלה בך שחת מבצריך:
יט. אל דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי נס ונמלטה אמרי מה נהיתה:
כ. הביש מואב כי חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב:
כא. ומשפט בא אל ארץ המישר אל חלון ואל יהצה ועל מופעת:
כב. ועל דיבון ועל נבו ועל בית דבלתים:
כג. ועל קריתים ועל בית גמול ועל בית מעון:
כד. ועל קריות ועל בצרה ועל כל ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות:
כה. נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה:
כו. השכירהו כי על יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם הוא:
כז. ואם לוא השחק היה לך ישראל אם בגנבים נמצאה כי מדי דבריך בו תתנודד:
כח. עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי פחת:
כט. שמענו גאון מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו:
ל. אני ידעתי נאם יהוה עברתו ולא כן בדיו לא כן עשו:
לא. על כן על מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל אנשי קיר חרש יהגה:
לב. מבכי יעזר אבכה לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על קיצך ועל בצירך שדד נפל:
לג. ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא ידרך הידד הידד לא הידד:
לד. מזעקת חשבון עד אלעלה עד יהץ נתנו קולם מצער עד חרנים עגלת שלשיה כי גם מי נמרים למשמות יהיו:
לה. והשבתי למואב נאם יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו:
לו. על כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל אנשי קיר חרש כחלילים יהמה על כן יתרת עשה אבדו:
לז. כי כל ראש קרחה וכל זקן גרעה על כל ידים גדדת ועל מתנים שק:
לח. על כל גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי שברתי את מואב ככלי אין חפץ בו נאם יהוה:
לט. איך חתה הילילו איך הפנה ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל סביביו:
מ. כי כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל מואב:
מא. נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה:
מב. ונשמד מואב מעם כי על יהוה הגדיל:
מג. פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם יהוה:
מד. הניס מפני הפחד יפל אל הפחת והעלה מן הפחת ילכד בפח כי אביא אליה אל מואב שנת פקדתם נאם יהוה:
מה. בצל חשבון עמדו מכח נסים כי אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון:
מו. אוי לך מואב אבד עם כמוש כי לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה:
מז. ושבתי שבות מואב באחרית הימים נאם יהוה עד הנה משפט מואב:
| 
