א. כה אמר יהוה הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוח משחית:
ב. ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את ארצה כי היו עליה מסביב ביום רעה:
ג. אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה:
ד. ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה:
ה. כי לא אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל:
ו. נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה:
ז. כוס זהב בבל ביד יהוה משכרת כל הארץ מיינה שתו גוים על כן יתהללו גוים:
ח. פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא:
ט. רפאנו את בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי נגע אל השמים משפטה ונשא עד שחקים:
י. הוציא יהוה את צדקתינו באו ונספרה בציון את מעשה יהוה אלהינו:
יא. הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת יהוה היא נקמת היכלו:
יב. אל חומת בבל שאו נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם זמם יהוה גם עשה את אשר דבר אל ישבי בבל:
יג. שכנתי על מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך:
יד. נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד:
טו. עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים:
טז. לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו:
יז. נבער כל אדם מדעת הביש כל צרף מפסל כי שקר נסכו ולא רוח בם:
יח. הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו:
יט. לא כאלה חלק יעקוב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו:
כ. מפץ אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות:
כא. ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו:
כב. ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה:
כג. ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים:
כד. ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל רעתם אשר עשו בציון לעיניכם נאם יהוה:
כה. הנני אליך הר המשחית נאם יהוה המשחית את כל הארץ ונטיתי את ידי עליך וגלגלתיך מן הסלעים ונתתיך להר שרפה:
כו. ולא יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי שממות עולם תהיה נאם יהוה:
כז. שאו נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו סוס כילק סמר:
כח. קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פחותיה ואת כל סגניה ואת כל ארץ ממשלתו:
כט. ותרעש הארץ ותחל כי קמה על בבל מחשבות יהוה לשום את ארץ בבל לשמה מאין יושב:
ל. חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה:
לא. רץ לקראת רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה:
לב. והמעברות נתפשו ואת האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו:
לג. כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת הקציר לה:
לד. אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו:
לה. חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם:
לו. לכן כה אמר יהוה הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך והחרבתי את ימה והבשתי את מקורה:
לז. והיתה בבל לגלים מעון תנים שמה ושרקה מאין יושב:
לח. יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות:
לט. בחמם אשית את משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם יהוה:
מ. אורידם ככרים לטבוח כאילים עם עתודים:
מא. איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:
מב. עלה על בבל הים בהמון גליו נכסתה:
מג. היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם:
מד. ופקדתי על בל בבבל והצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים גם חומת בבל נפלה:
מה. צאו מתוכה עמי ומלטו איש את נפשו מחרון אף יהוה:
מו. ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על משל:
מז. לכן הנה ימים באים ופקדתי על פסילי בבל וכל ארצה תבוש וכל חלליה יפלו בתוכה:
מח. ורננו על בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא לה השודדים נאם יהוה:
מט. גם בבל לנפל חללי ישראל גם לבבל נפלו חללי כל הארץ:
נ. פלטים מחרב הלכו אל תעמדו זכרו מרחוק את יהוה וירושלם תעלה על לבבכם:
נא. בשנו כי שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על מקדשי בית יהוה:
נב. לכן הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל:
נג. כי תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם יהוה:
נד. קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים:
נה. כי שדד יהוה את בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם:
נו. כי בא עליה על בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם:
נז. והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת עולם ולא יקיצו נאם המלך יהוה צבאות שמו:
נח. כה אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי ריק ולאמים בדי אש ויעפו:
נט. הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה:
ס. ויכתב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתבים אל בבל:
סא. ויאמר ירמיהו אל שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל הדברים האלה:
סב. ואמרת יהוה אתה דברת אל המקום הזה להכריתו לבלתי היות בו יושב למאדם ועד בהמה כי שממות עולם תהיה:
סג. והיה ככלתך לקרא את הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת:
סד. ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד הנה דברי ירמיהו:
| 
