א. ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני:
ב. גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח:
ג. בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה:
ד. הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם:
ה. מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב:
ו. בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים:
ז. בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו:
ח. בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ:
ט. ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה:
י. תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק:
יא. כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו:
יב. על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם:
יג. נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו:
יד. כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו:
טו. ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי:
טז. ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני:
יז. לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון:
יח. ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני:
יט. הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר:
כ. אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי:
כא. תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני:
כב. תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה:
כג. כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי:
כד. אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע:
כה. אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון:
כו. כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל:
כז. מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני:
כח. קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע:
כט. אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה:
ל. עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב:
לא. ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים:
| 
