א. ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ:
ב. ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למסרו:
ג. וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאלהים בא ואל אלהים ישוב:
ד. ויקם מעל השלחן ויפשט את בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה:
ה. ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה:
ו. ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את רגלי:
ז. ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי כן תדע:
ח. ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען ישוע אם לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי:
ט. ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את רגלי כי אם גם את ידי ואת ראשי:
י. ויאמר אליו ישוע המרחץ אין לו לרחץ עוד כי אם את הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם:
יא. כי ידע מי ימסרהו על כן אמר לא כלכם טהורים:
יב. ויהי אחרי אשר רחץ את רגלים וילבש את בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם:
יג. אתם קראים לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי אני הוא:
יד. לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חיבים לרחץ איש את רגלי אחיו:
טו. כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם:
טז. אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו:
יז. אם ידעתם זאת אשריכם אם כן תעשו:
יח. לא על כלכם דברתי יודע אני את אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב:
יט. מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא:
כ. אמן אמן אני אמר לכם כי כל המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את שלחי:
כא. ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני:
כב. ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר:
כג. ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישוע אשר ישוע אהבו:
כד. וירמז לו שמעון פטרוס לדרש מי הוא זה אשר דבר עליו:
כה. ויפל על לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא:
כו. ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל פתי לתתו לו ויטבל את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות:
כז. ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה:
כח. ומן המסבים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת:
כט. כי יש אשר חשבו כי אמר אליו ישוע קנה לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה:
ל. והוא בקחתו את פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה:
לא. הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו:
לב. אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו:
לג. בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה:
לד. מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון:
לה. בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם:
לו. ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי:
לז. ויאמר אליו פטרוס מדוע לא אוכל עתה ללכת אחריך הן נפשי בעד נפשך אתן:
לח. ויען אתו ישוע הכי תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים:
| 
