א. ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר ישוע העמיד והטביל תלמידים הרבה מיוחנן:
ב. ואולם ישוע הוא לא הטביל כי אם תלמידיו:
ג. ויעזב את ארץ יהודה וילך שנית הגלילה:
ד. ויהי לו לעבר בארץ שמרון:
ה. ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר היא ממול חלקת השדה אשר נתנה יעקב לבנו ליוסף:
ו. ושם באר יעקב וישוע היה עיף מן הדרך וישב לו על הבאר והעת כשעה הששית:
ז. ותבא אשה משמרון לשאב מים ויאמר אליה ישוע תני נא לי לשתות:
ח. כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אכל:
ט. ותאמר אליו האשה השמרונית הן יהודי אתה ואיככה תשאל ממני לשתות ואנכי אשה שמרונית כי לא יתערבו היהודים עם השמרונים:
י. ויען ישוע ויאמר אליה לו ידעת את מתת אלהים ומי הוא האמר אליך תני נא לי לשתות כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים:
יא. ותאמר אליו האשה אדני הן אין לך כלי לשאב בו והבאר עמקה ומאין לך אפוא מים חיים:
יב. האתה גדול מיעקב אבינו אשר נתן לנו את הבאר הזאת וישת ממנה הוא ובניו ובעירו:
יג. ויען ישוע ויאמר אליה כל השתה מן המים האלה ישוב ויצמא:
יד. ואשר ישתה מן המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולמים:
טו. ותאמר אליו האשה אדני תנה לי המים ההם למען לא אצמא עוד ולא אוסיף לבוא הנה לשאב:
טז. ויאמר אליה ישוע לכי וקראי לאישך ושובי הלום:
יז. ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה ישוע כן דברת אין לי איש:
יח. כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת:
יט. ותאמר אליו האשה אדני ראה אנכי כי נביא אתה:
כ. אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי ירושלים היא המקום הנבחר להשתחות שמה:
כא. ויאמר אליה ישוע אשה האמיני לי כי תבוא שעה אשר לא בהר הזה אף לא בירושלים תשתחוו לאב:
כב. אתם משתחוים אל אשר לא ידעתם ואנחנו משתחוים אל אשר ידענו כי הישועה מן היהודים היא:
כג. אולם תבוא שעה ועתה היא אשר עבדי אל האמתים ישתחוו לאב ברוח ובאמת כי במשתחוים כאלה חפץ האב:
כד. האלהים רוח הוא והמשתחוים לו צריכים להשתחות ברוח ובאמת:
כה. ותאמר אליו האשה ידעתי כי יבא המשיח הנקרא כריסטוס הוא בבאו יגיד לנו את כל:
כו. ויאמר אליה ישוע אני הוא המדבר אליך:
כז. ויהי הוא מדבר ככה ותלמידיו באו ויתמהו על דברו עם אשה אך לא אמר לו איש מה זה תשאל או מה תדבר עמה:
כח. ותעזב האשה את כדה ותלך העירה ותאמר אל האנשים:
כט. באו וראו איש אשר הגיד לי כל אשר עשיתי הכי זה הוא המשיח:
ל. ויצאו מן העיר ויבאו אליו:
לא. טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל נא אדני:
לב. ויאמר אליהם יש לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם:
לג. ויאמרו התלמידים איש אל רעהו הכי הביא לו איש לאכל:
לד. ויאמר אליהם ישוע מאכלי הוא לעשות רצון שלחי ולהשלים מעשהו:
לה. הלא אתם תאמרו כי עוד ארבעה חדשים והקציר בא הנה אני אמר לכם שאו עיניכם וראו בשדות כי כבר הלבינו לקציר:
לו. והקוצר יקח שכרו ויאסף תבואה לחיי עולמים למען ישמחו יחדו גם הזרע גם הקוצר:
לז. כי בזאת אמת המשל כי זה זרע ואחר יקצר:
לח. אנכי שלחתי אתכם לקצר את אשר לא עמלתם בו ואחרים עמלו ואתם נכנסתם בעמלם:
לט. ויאמינו בו שמרנים רבים מן העיר ההיא על דבר האשה אשר העידה לאמר הוא הגיד לי את כל אשר עשיתי:
מ. ויהי כאשר באו אליו השמרנים וישאלו ממנו לשבת אתם וישב שם יומים:
מא. ועוד רבים מהמה האמינו בו בעבור דברו:
מב. ויאמרו אל האשה מעתה לא בעבור מאמרך נאמין כי באזנינו שמענו ונדע כי אמנם זה הוא המשיח מושיע העולם:
מג. ויהי מקץ שני הימים ויצא משם ללכת הגלילה:
מד. כי הוא ישוע העיד כי נביא בארץ מולדתו איננו נכבד:
מה. ויהי הוא בא ארץ הגליל ויאספהו אנשי הגליל כי ראו את כל אשר עשה בירושלים בימי החג כי גם הם עלו לחג את החג:
מו. ויבא ישוע עוד הפעם אל קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכפר נחום:
מז. ויהי כשמעו כי בא ישוע מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרפא את בנו כי קרב למות:
מח. ויאמר אליו ישוע אם לא תראו אתות ומופתים לא תאמינו:
מט. ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך אדני רדה נא בטרם ימות בני:
נ. ויאמר אליו ישוע לך לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר דבר אליו ישוע וילך:
נא. ויהי ברדתו ויפגעו בו עבדיו ויבשרו אתו כי חי בנו:
נב. וידרש מאתם את השעה אשר בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת:
נג. וידע אביהו כי היתה השעה אשר דבר לו ישוע בנך חי ויאמן הוא וכל ביתו:
נד. זה הוא האות השני אשר עשה ישוע בבאו מיהודה לארץ הגליל:
| 
