א. וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר:
ב. דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא:
ג. וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טמאתו הוא:
ד. כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא:
ה. ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
ו. והישב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
ז. והנגע בבשר הזב יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
ח. וכי ירק הזב בטהור וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
ט. וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא:
י. וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
יא. וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
יב. וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים:
יג. וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר:
יד. וביום השמיני יקח לו שתי תרים או שני בני יונה ובא לפני יהוה אל פתח אהל מועד ונתנם אל הכהן:
טו. ועשה אתם הכהן אחד חטאת והאחד עלה וכפר עליו הכהן לפני יהוה מזובו:
טז. ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב:
יז. וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וכבס במים וטמא עד הערב:
יח. ואשה אשר ישכב איש אתה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב:
יט. ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב:
כ. וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וכל אשר תשב עליו יטמא:
כא. וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
כב. וכל הנגע בכל כלי אשר תשב עליו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
כג. ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר הוא ישבת עליו בנגעו בו יטמא עד הערב:
כד. ואם שכב ישכב איש אתה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא:
כה. ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה הוא:
כו. כל המשכב אשר תשכב עליו כל ימי זובה כמשכב נדתה יהיה לה וכל הכלי אשר תשב עליו טמא יהיה כטמאת נדתה:
כז. וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב:
כח. ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר:
כט. וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד:
ל. ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עלה וכפר עליה הכהן לפני יהוה מזוב טמאתה:
לא. והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם:
לב. זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה:
לג. והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה ולאיש אשר ישכב עם טמאה:
| 
