א. ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו:
ב. כי אם לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו:
ג. ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא:
ד. לא יטמא בעל בעמיו להחלו:
ה. לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת:
ו. קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש:
ז. אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלהיו:
ח. וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם:
ט. ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף:
י. והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם:
יא. ועל כל נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא:
יב. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה:
יג. והוא אשה בבתוליה יקח:
יד. אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה:
טו. ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו:
טז. וידבר יהוה אל משה לאמר:
יז. דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו:
יח. כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע:
יט. או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד:
כ. או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך:
כא. כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב:
כב. לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:
כג. אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם:
כד. וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל:
| 
