א. וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר:
ב. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה:
ג. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה:
ד. ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:
ה. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ:
ו. והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך:
ז. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל:
ח. וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה:
ט. והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם:
י. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו:
יא. יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה:
יב. כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה:
יג. בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו:
יד. וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו:
טו. במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך:
טז. לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך:
יז. ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם:
יח. ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח:
יט. ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה:
כ. וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו:
כא. וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים:
כב. וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן:
כג. והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי:
כד. ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ:
כה. כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו:
כו. ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו:
כז. וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו:
כח. ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו:
כט. ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו:
ל. ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל:
לא. ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא:
לב. וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים:
לג. ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל:
לד. ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם:
לה. וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך:
לו. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך:
לז. את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך:
לח. אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים:
לט. וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד:
מ. כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך:
מא. ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב:
מב. כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד:
מג. לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך:
מד. ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה:
מה. וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה:
מו. והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך:
מז. וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר:
מח. אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו:
מט. או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל:
נ. וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו:
נא. אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו:
נב. ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו:
נג. כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך:
נד. ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו:
נה. כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם:
| 
