א. וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא:
ב. במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב:
ג. ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב:
ד. ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה:
ה. והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא:
ו. כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא:
ז. כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה:
ח. והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה:
ט. וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה:
י. וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו:
יא. וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה:
יב. אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן:
יג. על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו:
יד. והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה:
טו. ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר:
טז. ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל:
יז. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף:
יח. ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא:
יט. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר:
כ. והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה:
כא. ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה:
כב. וידבר יהוה אל משה לאמר:
כג. דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו:
כד. וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלהו:
כה. כי כל אכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה ליהוה ונכרתה הנפש האכלת מעמיה:
כו. וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה:
כז. כל נפש אשר תאכל כל דם ונכרתה הנפש ההוא מעמיה:
כח. וידבר יהוה אל משה לאמר:
כט. דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו ליהוה יביא את קרבנו ליהוה מזבח שלמיו:
ל. ידיו תביאינה את אשי יהוה את החלב על החזה יביאנו את החזה להניף אתו תנופה לפני יהוה:
לא. והקטיר הכהן את החלב המזבחה והיה החזה לאהרן ולבניו:
לב. ואת שוק הימין תתנו תרומה לכהן מזבחי שלמיכם:
לג. המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה:
לד. כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם ואתן אתם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל:
לה. זאת משחת אהרן ומשחת בניו מאשי יהוה ביום הקריב אתם לכהן ליהוה:
לו. אשר צוה יהוה לתת להם ביום משחו אתם מאת בני ישראל חקת עולם לדרתם:
לז. זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים:
לח. אשר צוה יהוה את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ליהוה במדבר סיני:
| 
