א. ואחרי כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל כל עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה:
ב. ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו:
ג. לכו נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים:
ד. אל תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל תשאלו לשלום איש בדרך:
ה. ולכל בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה:
ו. והיה כי יהיה שם בן שלום ונח עליו שלומכם ואם לא אליכם ישוב:
ז. ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל תסעו מבית לבית:
ח. וכל עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו שם את אשר ישימו לפניכם:
ט. ורפאו את החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים:
י. וכל עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל רחובותיה ואמרו:
יא. אף את עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים:
יב. אני אמר אלכים כי לסדום יקל ביום ההוא מן העיר ההיא:
יג. אוי לך כורזין אוי לך בית צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו:
יד. אכן לצור וצידון יקל בדין מכם:
טו. ואת כפר נחום אשר עד השמים התרוממת אל שאול תורדי:
טז. השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את אשר שלחני:
יז. וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם השדים נכנעים לנו בשמך:
יח. ויאמר אליהם ראיתי את השטן נפל כברק מן השמים:
יט. הנה השלטתי אתכם לדרך על נחשים ועקרבים ועל כל גבורת האיב וכל דבר לא יזיק לכם:
כ. אך בזאת אל תשמחו כי נכנעים לכם הרוחות כי אם שמחו על אשר נכתבו שמותיכם בשמים:
כא. בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את אלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי כן היה רצון מלפניך:
כב. הכל נמסר לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו:
כג. ויפן אל תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים:
כד. כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו:
כה. והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה אעשה ואירש חיי עולם:
כו. ויאמר אליו מה כתוב בתורה ואיך אתה קורא:
כז. ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ובכל מדעך ואת רעך כמוך:
כח. ויאמר אליו כן השיבות עשה זאת וחיה:
כט. והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי:
ל. ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם:
לא. ויקר המקרה כי ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו:
לב. וכן גם איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו:
לג. ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו:
לד. ויגש אליו ויחבש את פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על בהמתו ויוליכהו אל המלון ויכלכלהו:
לה. ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך:
לו. ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים:
לז. ויאמר העשה עמו את החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה כן גם אתה:
לח. ויהי בנסעם ויבא אל כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל ביתה:
לט. ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל דברו:
מ. ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר נא אליה ותעזר לי:
מא. ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על הרבה:
מב. אבל אחת היא מן הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא יקח ממנה:
| 
