א. ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם זבחיהם:
ב. ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל אנשי הגליל על אשר באה כזאת עליהם:
ג. לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם:
ד. או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי היו אשמים מכל האנשים הישבים בירושלים:
ה. לא כי אמר אני לכם אם לא תשובו תאבדו כלכם גם אתם:
ו. וישא משלו ויאמר איש אחד היתה לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש בה פרי ולא מצא:
ז. ויאמר אל הכרם הנה זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה זה תשחית את האדמה:
ח. ויען ויאמר אליו אדני הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי אעדר ושמתי דמן סביבותיה:
ט. אולי תעשה פרי ואם לא בשנה הבאה תגדענה:
י. ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות:
יא. והנה אשה טעונת רוח חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה:
יב. ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך:
יג. וישם את ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את האלהים:
יד. ויכעס ראש הכנסת על אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת:
טו. ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את שורו או את חמרו מן האבוס ויוליכהו להשקתו:
טז. וזאת אשר היא בת אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת:
יז. ויהי כאמרו את הדברים האלה נכלמו כל מתקוממיו וישמח כל העם על כל הנפלאות הנעשות על ידו:
יח. ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל מה אמשילנה:
יט. דומה היא לגרגר של חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו:
כ. ויאמר עוד אל מה אדמה את מלכות האלהים:
כא. דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו:
כב. ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את דרכו לבוא ירושלים:
כג. וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים:
כד. ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו:
כה. והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם:
כו. אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת:
כז. ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל פעלי האון:
כח. ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את אברהם ויצחק ויעקב ואת כל הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה:
כט. ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים:
ל. והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים:
לא. ביום ההוא נגשו מן הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך:
לב. ויאמר אליהם לכו ואמרו אל השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד קצי:
לג. אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים:
לד. ירושלים ירושלים ההרגת את הנביאים והסקלת את הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את בניך כאשר תקבץ התרנגלת את אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם:
לה. הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי ראה לא תראוני עד בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה:
| 
