א. ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו:
ב. וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם:
ג. וידבר אליהם את המשל הזה לאמר:
ד. מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו:
ה. והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה:
ו. ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד:
ז. אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה:
ח. או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו:
ט. והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי:
י. כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו:
יא. ויאמר איש אחד היו לו שני בנים:
יב. ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה:
יג. ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים:
יד. ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם:
טו. וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים:
טז. ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו:
יז. וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב:
יח. אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך:
יט. ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך:
כ. ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו:
כא. ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך:
כב. ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו:
כג. והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח:
כד. כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח:
כה. ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות:
כו. ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת:
כז. ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם:
כח. ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו:
כט. ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי:
ל. ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק:
לא. ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא:
לב. אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא:
| 
