א. ויקם כל קהלם ויוליכהו אל פילטוס:
ב. ויחלו לדבר עליו שטנה לאמר את זה מצאנו מסית את העם ומנע אתו מתת מס אל הקיסר באמרו כי הוא מלך המשיח:
ג. וישאלהו פילטוס לאמר האתה הוא מלך היהודים ויען אתו ויאמר אתה אמרת:
ד. ויאמר פילטוס אל ראשי הכהנים ואל המון העם לא מצאתי דבר אשם באיש הזה:
ה. והם התאמצו לדבר מדיח הוא את העם בלמדו בכל יהודה החל מן הגליל ועד הנה:
ו. ויהי כשמע פילטוס את שם הגליל וישאל אם הוא איש גלילי:
ז. וכאשר ידע כי מממשלת הורדוס הוא שלחו אל הורדוס אשר היה גם הוא בירושלים בימים האלה:
ח. וישמח הורדוס עד מאד כראותו את ישוע כי מימים רבים אוה לראת אתו על כי שמע את שמעו ויקו לראת אות אשר יעשה:
ט. וירב לשאל אותו והוא לא השיב אתו דבר:
י. ויעמדו הכהנים הגדולים והסופרים ויתחזקו לדבר עליו שטנה:
יא. ויבז אתו הורדוס עם צבאותיו ויהתל בו וילבש אותו בגד זהורית וישלחהו אל פילטוס:
יב. ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם:
יג. ויקרא פילטוס את ראשי הכהנים ואת השרים ואת העם:
יד. ויאמר אליהם הבאתם לפני את האיש הזה כמסית את העם והנה אני חקרתיו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה אשמת מאומה מן הדברים אשר אתם טוענים עליו:
טו. וגם הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו והנה אין בו חטא משפט מות:
טז. על כן איסרנו ואפטרנו:
יז. ועליו היה לפטר להם איש אחד בימי החג:
יח. ויצעקו כל המונם ויאמרו הסר את זה ופטר לנו את בר אבא:
יט. והוא היה משלך בית האסורים על דבר מרד אשר נהיה בעיר ועל דבר רצח:
כ. ויסף פילטוס לשאת קולו כי חפץ לפטר את ישוע:
כא. והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב:
כב. ויאמר אליהם פעם שלישית מה אפוא עשה זה רעה כל אשמת מות לא מצאתי בו על כן איסרנו ואפטרנו:
כג. ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים:
כד. ויגזר פילטוס כי תעשה בקשתם:
כה. ויפטר להם את המשלך בית האסורים על דבר מרד ורצח את אשר שאלו ואת ישוע מסר לרצונם:
כו. וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן השדה ושמו שמעון איש קוריני וישימו עליו את הצלב לשאת אחרי ישוע:
כז. וילכו אחריו המון עם רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו:
כח. ויפן ישוע ויאמר אליהן בנות ירושלים אל תבכינה עלי כי אם על נפשכן בכינה ועל בניכן:
כט. כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו:
ל. אז יחלו לאמר אל ההרים נפלו עלינו ואל הגבעות כסונו:
לא. כי אם יעשו כזאת בעץ הלח מה יעשה ביבש:
לב. וגם שנים אחרים אנשי בליעל מוצאים אתו למות:
לג. ויהי כאשר באו אל המקום הנקרא גלגלתא ויצלבו אתו שם ואת אנשי הבליעל זה לימינו וזה לשמאלו:
לד. ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל:
לה. והעם עמד שם וראה וילעגו לו השרים לאמר את אחרים הושיע יושע נא את נפשו אם הוא המשיח בחיר האלהים:
לו. ויהתלו בו אנשי הצבא ויגשו ויביאו לו חמץ:
לז. ויאמרו אם אתה הוא מלך היהודים הושע את נפשך:
לח. וגם מכתב היה ממעל לו בכתב יוני ורומי ועברי זה הוא מלך היהודים:
לט. ואחד מאנשי הבליעל התלוים גדפו לאמר הלא אתה המשיח הושע את עצמך ואתנו:
מ. ויען האחר ויגער בו לאמר האינך ירא את האלהים בהיותך בעצם הענש הזה:
מא. והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא עשה מאומה רע:
מב. ויאמר אל ישוע זכרני נא אדני בבאך במלכותך:
מג. ויאמר ישוע אליו אמן אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן עדן:
מד. ויהי כשעה הששית והנה חשך על כל הארץ עד השעה התשיעית:
מה. ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים:
מו. ויקרא ישוע בקול גדול ויאמר אבי בידך אפקיד רוחי ובאמרו זאת נפח נפשו:
מז. וירא שר המאה את אשר נהיתה ויתן כבוד לאלהים לאמר אכן האיש הזה צדיק היה:
מח. וכל המון העם אשר התאספו יחד למראה הזה בהביטם אל כל אשר נעשה תופפו על לבביהם וישובו:
מט. וכל מידעיו עמדו מרחוק וגם הנשים אשר הלכו אתו מן הגליל ועיניהן ראות את אלה:
נ. והנה איש ושמו יוסף והוא מן היעצים איש טוב וצדיק מן הרמתים עיר היהודים:
נא. אשר לא הסכים לעצתם ולפעלם ומחכה גם הוא למלכות האלהים:
נב. ויגש אל פילטוס וישאל ממנו את גוית ישוע:
נג. ויורד אתה ויכרכה בסדינים וישימה בקבר חצוב בסלע אשר עדן לא הושם בו אדם:
נד. ויום ערב שבת היה והשבת הגיעה:
נה. ותלכנה אחריו מן הנשים אשר באו אתו מן הגליל ותחזינה את הקבר ואת אשר הושם בו גויתו:
נו. ואחרי שובן הכינו סמים ומרקחות ובשבת שבתו כפי המצוה:
| 
