א. ויהי כאשר נדחק המון העם לשמע את דבר האלהים והוא עמד על יד ים גניסר:
ב. וירא שתי אניות עמדות על יד הים והדיגים יצאו מהן וידיחו את המכמרות:
ג. וירד אל אחת מן האניות אשר היא לשמעון ויבקש ממנו להוליכו מעט מן היבשה אל הים וישב וילמד את העם מתוך האניה:
ד. ויכל לדבר ויאמר אל שמעון הוליכה אל עמק הים והורידו את מכמרותיכם לצוד:
ה. ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על פי דברך אוריד את המכמרת:
ו. ויעשו כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם:
ז. ויניפו יד אל חבריהם אשר באמיה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את שתי האניות עד כי שקעו:
ח. ויהי כראות שמעון פטרוס את זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא נא מעמי כי איש חוטא אנכי:
ט. כי שמה החזיקה אותו ואת כל אשר אתו על ציד הדגים אשר צדו:
י. וכן גם את יעקב ואת יוחנן בני זבדי אשר התחברו עם שמעון ויאמר ישוע אל שמעון אל תירא מעתה צוד תצוד אנשים:
יא. ויוליכו את האניות אל היבשה ויעזבו את הכל וילכו אחריו:
יב. ויהי בהיותו באחת הערים והנה איש מלא צרעת וירא את ישוע ויפל על פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם תחפץ תוכל לטהרני:
יג. וישלח את ידו ויגע בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת:
יד. ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם לך והראה אל הכהן והקרב קרבן על טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם:
טו. ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא בידו מתחלואיהם:
טז. והוא סר אל המדברות ויתפלל:
יז. ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל כפרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה בו לרפוא:
יח. והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו:
יט. ולא מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע:
כ. וירא את אמונתם ויאמר אליו בן אדם נסלחו לך חטאתיך:
כא. ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו:
כב. וידע ישוע את מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם:
כג. מה הוא הנקל האמר נסלחו לך חטאתיך אם אמר קום והתהלך:
כד. אך למען תדעון כי בן האדם יש לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את ערשך ולך לך אל ביתך:
כה. וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים וישא את משכבו וילך לו אל ביתו מהלל את האלהים:
כו. ושמה החזיקה את כלם ויברכו את האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום:
כז. ויהי אחרי כן ויצא וירא מוכס ושמו לוי יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי:
כח. ויעזב את הכל ויקם וילך אחריו:
כט. ויעש לו לוי משתה גדול בביתו ועם רב של מוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם:
ל. ]13-03[ וילונו הסופרים אשר בהם והפרושים על תלמידיו ויאמרו למה אתם אכלים אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם החלים:
לב. לא באתי לקרוא הצדיקים כי אם החטאים לתשובה:
לג. ויאמרו אליו הן תלמידי יוחנן צמים הרבה ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים:
לד. ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עוד עמהם:
לה. ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה:
לו. וידבר אליהם גם אם המשל הזה אין איש מעלה מטלית של בגד חדש על בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא תשוה מטלית החדש לבלוי:
לז. ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו:
לח. אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו:
לט. ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו:
| 
