א. ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום:
ב. ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד:
ג. וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו:
ד. ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו:
ה. כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת:
ו. וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי:
ז. ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי:
ח. כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה:
ט. וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת:
י. וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא:
יא. ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב:
יב. הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר:
יג. וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי:
יד. ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה:
טו. ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו:
טז. ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו:
יז. ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר:
יח. ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה:
יט. ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר:
כ. ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר:
כא. בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים:
כב. ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים:
כג. ואשרי אשר לא יכשל בי:
כד. ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח:
כה. ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה:
כו. ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא:
כז. זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך:
כח. כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו:
כט. וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן:
ל. אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו:
לא. ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים:
לב. דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם:
לג. כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו:
לד. ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים:
לה. ותצדק החכמה על ידי כל בניה:
לו. ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב:
לז. והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור:
לח. ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן:
לט. וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא:
מ. ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר:
מא. שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים:
מב. ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו:
מג. ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת:
מד. ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה:
מה. נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי:
מו. בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי:
מז. לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט:
מח. ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך:
מט. ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים:
נ. ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום:
| 
