א. בעת ההיא עבר ישוע בין הקמה ביום השבת ותלמידיו רעבו ויחלו לקטף מלילת ויאכלו:
ב. ויראו הפרושים ויאמרו לו הנה תלמידיך עשים את אשר אסור לעשות בשבת:
ג. ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיתו רעב הוא והאנשים אשר אתו:
ד. כי בא אל בית האלהים ויאכל את לחם הפנים אשר איננו מתר לו ולאנשיו לאכלה רק לכהנים לבדם:
ה. או הלא קראתם בתורה כי בשבתות יחללו הכהנים את השבת במקדש ואין להם עון:
ו. אבל אני אמר לכם כי יש פה גדול מן המקדש:
ז. ולו ידעתם מה הוא חסד חפצתי ולא זבח לא הרשעתם את הנקים:
ח. כי בן האדם הוא גם אדון השבת:
ט. ויעבר משם אל בית כנסתם:
י. והנה שם איש אשר ידו יבשה וישאלוהו לאמר המתר לרפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה:
יא. ויאמר אליהם מי האיש בכם אשר לו כבש אחד ונפל בבור בשבת ולא יחזיק בו ויעלנו:
יב. ומה יקר אדם מן הכבש לכן מתר להיטיב בשבת:
יג. ויאמר אל האיש פשט את ידך ויפשט אתה ותרפא ותשב כידו האחרת:
יד. ויצא הפרושים ויתיעצו עליו לאבדו:
טו. וידע ישוע ויסר משם וילך אחריו המון עם רב וירפאם כלם:
טז. ויצו אתם בגערה שלא יגלהו:
יז. למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר:
יח. הן עבדי בחרתי בו ידידי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ומשפט לגוים יוציא:
יט. לא יצעק ולא ישא ולא ישמע בחוץ קולו:
כ. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה עד יוציא לנצח משפט:
כב. אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד וירפאהו וידבר האלם וגם ראה:
כג. וישתוממו כל המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן דוד:
כד. והפרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את השדים כי אם על ידי בעל זבוב שר השדים:
כה. וישוע ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב וכל עיר ובית הנחלקים על עצמם לא יכונו:
כו. והשטן אם יגרש את השטן נחלק על עצמו ואיככה תכון ממלכתו:
כז. ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שפטיכם:
כח. אך אם ברוח אלהים אני מגרש את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים:
כט. או איך יוכל איש לבוא לבית הגבור ולגזל את כליו אם לא יאסר בראשונה את הגבור ואחר ישסה את ביתו:
ל. כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מכנס אתי הוא מפזר:
לא. על כן אני אמר לכם כל חטא וגדוף יסלח לאדם אך גדוף הרוח לא יסלח לאדם:
לב. וכל אשר ידבר דבר חרפה על בן האדם יסלח לו והמחרף את רוח הקדש לא יסלח לו לא בעולם הזה ולא בעולם הבא:
לג. או עשו את העץ טוב ופריו טוב או עשו את העץ משחת ופריו משחת כי בפריו נכר העץ:
לד. ילדי הצפעונים איכה תוכלו למלל טוב ואתם רעים כי משפעת הלב ימלל הפה:
לה. האיש הטוב מאוצר לבו הטוב מוציא את הטוב והאיש הרע מאוצר הרע מוציא רע:
לו. ואני אמר לכם כל מלה בטלה אשר ידברו בני האדם יתנו עליה חשבון ביום הדין:
לז. כי מדבריך תצדק ומדבריך תחיב:
לח. ויענו מן הסופרים והפרושים ויאמרו רבי חפצנו לראות אות מידך:
לט. ויען ויאמר אליהם דור רע ומנאף מבקש לו אות ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא:
מ. כי כאשר היה יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות כן יהיה בן האדם בלב האדמה שלשה ימים ושלשה לילות:
מא. אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה וירשיעוהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה פה גדול מיונה:
מב. מלכת תימן תקום במשפט עם הדור הזה ותרשיענו כי באה מקצות הארץ לשמע את חכמה שלמה והנה פה גדול משלמה:
מג. והרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצאנה:
מד. אז תאמר אשובה אל ביתי אשר יצאתי משם ובאה ומצאה אתו מפנה ומטאטא ומהדר:
מה. ואחר תלך ולקחה אליה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו כן יהיה גם לדור הרע הזה:
מו. עודנו מדבר אל המון העם והנה אמו ואחיו עמדו בחוץ מבקשים לדבר אתו:
מז. ויגד אליו הנה אמך ואחיך עמדים בחוץ ומבקשים לדבר אתך:
מח. ויען ויאמר אל האיש המגיד לו מי היא אמי ומי הם אחי:
מט. ויט ידו על תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחי:
נ. כי כל אשר יעשה רצון אבי שבשמים הוא אחי ואחותי ואמי:
| 
