א. ויהי ביום ההוא ויצא ישוע מן הבית וישב על הים:
ב. ויקהלו אליו המון עם רב וירד אל האניה וישב בה וכל העם עמדים על שפת הים:
ג. וירב לדבר אליהם במשלים לאמר הנה הזורע יצא לזרע:
ד. ובזרעו נפל מן הזרע על יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו:
ה. ויש אשר נפל על מקמות סלע אשר אין לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא היה לו עמק אדמה:
ו. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה לו שרש:
ז. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו:
ח. ויש אשר נפל על האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים:
ט. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע:
י. ויגשו אליו התלמידים ויאמרו למה זה במשלים תדבר אליהם:
יא. ויען ויאמר כי לכם נתן לדעת את סודות מלכות השמים ולהם לא נתן:
יב. כי מי שיש לו נתן ינתן לו ויעדיף ומי שאין לו גם את אשר יש לו יקח ממנו:
יג. על כן במשלים אדבר אליהם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו אף לא יבינו:
יד. ותקים בהם נבואת ישעיהו האמרת שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו:
טו. כי השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו:
טז. ואתם אשרי עיניכם כי תראינה ואזניכם כי תשמענה:
יז. כי אמן אמר אני לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראת את אשר אתם ראים ולא ראוהו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעוהו:
יח. לכן אתם שמעו נא את משל הזורע:
יט. כל איש שמע את דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחטף את הזרוע בלבבו הוא הנזרע על יד הדרך:
כ. והנזרע על הסלע הוא השמע את הדבר וימהר ויקחנו בשמחה:
כא. אך אין לו שרש תחתיו ורק לשעה יעמד ובהיות צרה ורדיפה על אדות הדבר מיד נכשל:
כב. והנזרע בין הקצים הוא השמע את הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את הדבר ופרי לא יהיה לו:
כג. והנזרע על האדמה הטובה הוא השמע את הדבר ומבין אתו אף יעשה פרי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים:
כד. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו:
כה. ויהי בנפל תרדמה על האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו:
כו. וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם הזונין:
כז. ויגשו עבדי בעל הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין:
כח. ויאמר להם איש איב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את נפשך כי נלך ונלקט אתם:
כט. ויאמר לא פן בלקטכם את הזונין תשרשו גם את החטים:
ל. הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי:
לא. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו:
לב. והוא קטן מכל הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן הירקות והיה לעץ עד אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו:
לג. וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי יחמץ כלו:
לד. כל זאת דבר ישוע במשלים אל המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם:
לה. למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני קדם:
לו. אז שלח ישוע את המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר נא לנו את משל זוני השדה:
לז. ויען ויאמר אליהם הזורע את הזרע הטוב הוא בן האדם:
לח. והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה:
לט. והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים:
מ. והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה:
מא. בן האדם ישלח את מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל המכשלות ואת כל פעלי האון:
מב. והשליכו אתם אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים:
מג. אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע:
מד. עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את כל אשר לו וקנה את השדה ההוא:
מה. עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות:
מו. וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את כל אשר לו ויקן אתה:
מז. עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה:
מח. וכאשר נמלאה העלו אתה אל שפת הים וישבו וילקטו את המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה:
מט. כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את הרשעים מתוך הצדיקים:
נ. והשליכום אל תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים:
נא. ויאמר אליהם ישוע האתם הבינותם את כל זאת ויאמרו אליו כן אדנינו:
נב. ויאמר אליהם על כן כל סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות:
נג. ויהי ככלות ישוע את המשלים האלה ויעבר משם:
נד. ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות:
נה. הלא זה הוא בן החרש הלא אמו שמה מרים ואחיו יעקב ויוסי ושמעון ויהודה:
נו. ואחיותיו הלא כלן אתנו הן ומאין איפוא לו כל אלה:
נז. ויהי להם למכשול ויאמר ישוע אליהם אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובביתו:
נח. ולא עשה שם גבורות רבות מפני חסר אמונתם:
| 
