א. אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את נרותיהן ותצאנה לקראת החתן:
ב. חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות:
ג. הכסילות לקחו את הנרות ולא לקחו עמהן שמן:
ד. והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן:
ה. וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה:
ו. ויהי בחצות הלילה ותהי צוחה הנה החתן צאינה לקראתו:
ז. אז התעוררו כל העלמות ההן ותיטבנה את נרותיהן:
ח. ותאמרנה הכסילות אל החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו:
ט. ותענינה החכמות לאמר לא כן פן יחסר לנו ולכן כי אם לכנה אל המוכרים וקנינה לכן:
י. ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל החתנה ותסגר הדלת:
יא. ואחרי כן באו גם שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח לנו:
יב. ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן:
יג. לכן שקדו כי אינכם יודעים את היום ואת השעה אשר יבא בה בן האדם:
יד. כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל עבדיו וימסר להם את רכושו:
טו. ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם:
טז. וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות:
יז. וכן הלקח שתים גם הוא הרויח שתים אחרות:
יח. אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את כסף אדניו:
יט. ואחרי ימים רבים בא אדוני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם:
כ. ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן:
כא. ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך:
כב. ויגש גם לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן:
כג. ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל הרבה אפקידך בוא אל שמחת אדניך:
כד. ויגש גם הלקח את הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת:
כה. ואירא ואלך ואטמן את ככרך באדמה ועתה הא לך את אשר לך:
כו. ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי:
כז. לכן היה עליך לתת את כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר לי בתרבית:
כח. על כן שאו ממנו את הככר ותנו אל האיש אשר לו עשר הככרים:
כט. כי כל איש אשר יש לו ינתן לו ויעדיף והאיש אשר אין לו גם את אשר לו יקח ממנו:
ל. ואת עבד הבליעל השליכו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים:
לא. והיה כי יבוא בן האדם בכבודו וכל המלאכים הקדשים עמו וישב על כסא כבודו:
לב. ונאספו לפניו כל הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן העתודים:
לג. והציב את הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו:
לד. אז יאמר המלך אל הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את המלכות המוכנה לכם למן הוסד העולם:
לה. כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני:
לו. ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי:
לז. וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך:
לח. ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך:
לט. ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך:
מ. והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם:
מא. ואז יאמר גם אל הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו:
מב. כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי:
מג. גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי:
מד. וענו גם הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך:
מה. אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם לי לא עשיתם:
מו. וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם:
| 
