א. ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן:
ב. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם:
ג. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם יהוה ומדוע תתנשאו על קהל יהוה:
ד. וישמע משה ויפל על פניו:
ה. וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע יהוה את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו:
ו. זאת עשו קחו לכם מחתות קרח וכל עדתו:
ז. ותנו בהן אש ושימו עליהן קטרת לפני יהוה מחר והיה האיש אשר יבחר יהוה הוא הקדוש רב לכם בני לוי:
ח. ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי:
ט. המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן יהוה ולעמד לפני העדה לשרתם:
י. ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה:
יא. לכן אתה וכל עדתך הנעדים על יהוה ואהרן מה הוא כי תלונו עליו:
יב. וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה:
יג. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר:
יד. אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאתנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה:
טו. ויחר למשה מאד ויאמר אל יהוה אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם:
טז. ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני יהוה אתה והם ואהרן מחר:
יז. וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו חמשים ומאתים מחתת ואתה ואהרן איש מחתתו:
יח. ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן:
יט. ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וירא כבוד יהוה אל כל העדה:
כ. וידבר יהוה אל משה ואל אהרן לאמר:
כא. הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע:
כב. ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף:
כג. וידבר יהוה אל משה לאמר:
כד. דבר אל העדה לאמר העלו מסביב למשכן קרח דתן ואבירם:
כה. ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וילכו אחריו זקני ישראל:
כו. וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם:
כז. ויעלו מעל משכן קרח דתן ואבירם מסביב ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם:
כח. ויאמר משה בזאת תדעון כי יהוה שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי:
כט. אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם לא יהוה שלחני:
ל. ואם בריאה יברא יהוה ופצתה האדמה את פיה ובלעה אתם ואת כל אשר להם וירדו חיים שאלה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יהוה:
לא. ויהי ככלתו לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם:
לב. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש:
לג. וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל:
לד. וכל ישראל אשר סביבתיהם נסו לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ:
לה. ואש יצאה מאת יהוה ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת:
לו. וידבר יהוה אל משה לאמר:
לז. אמר אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתת מבין השרפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו:
לח. את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני יהוה ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל:
לט. ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים וירקעום צפוי למזבח:
מ. זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני יהוה ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר יהוה ביד משה לו:
מא. וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המתם את עם יהוה:
מב. ויהי בהקהל העדה על משה ועל אהרן ויפנו אל אהל מועד והנה כסהו הענן וירא כבוד יהוה:
מג. ויבא משה ואהרן אל פני אהל מועד:
מד. וידבר יהוה אל משה לאמר:
מה. הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע ויפלו על פניהם:
מו. ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני יהוה החל הנגף:
מז. ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם ויתן את הקטרת ויכפר על העם:
מח. ויעמד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה:
מט. ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות מלבד המתים על דבר קרח:
נ. וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה:
| 
