א. ויסעו בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו:
ב. וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי:
ג. ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל:
ד. ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא:
ה. וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב ממלי:
ו. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר:
ז. וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק:
ח. ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי מואב עם בלעם:
ט. ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי האנשים האלה עמך:
י. ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי:
יא. הנה העם היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו:
יב. ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא:
יג. ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן יהוה לתתי להלך עמכם:
יד. ויקומו שרי מואב ויבאו אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו:
טו. ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה:
טז. ויבאו אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מהלך אלי:
יז. כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה:
יח. ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה:
יט. ועתה שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה דבר עמי:
כ. ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה:
כא. ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב:
כב. ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו:
כג. ותרא האתון את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה הדרך:
כד. ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה:
כה. ותרא האתון את מלאך יהוה ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר ויסף להכתה:
כו. ויוסף מלאך יהוה עבור ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול:
כז. ותרא האתון את מלאך יהוה ותרבץ תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל:
כח. ויפתח יהוה את פי האתון ותאמר לבלעם מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים:
כט. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך:
ל. ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא:
לא. ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו לאפיו:
לב. ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי:
לג. ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי:
לד. ויאמר בלעם אל מלאך יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי:
לה. ויאמר מלאך יהוה אל בלעם לך עם האנשים ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם עם שרי בלק:
לו. וישמע בלק כי בא בלעם ויצא לקראתו אל עיר מואב אשר על גבול ארנן אשר בקצה הגבול:
לז. ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך לקרא לך למה לא הלכת אלי האמנם לא אוכל כבדך:
לח. ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר:
לט. וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות:
מ. ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו:
מא. ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם:
| 
