א. וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה:
ב. איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה:
ג. ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה:
ד. ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום:
ה. ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח לה כי הניא אביה אתה:
ו. ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה:
ז. ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו:
ח. ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ויהוה יסלח לה:
ט. ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה:
י. ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה:
יא. ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום:
יב. ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח לה:
יג. כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו:
יד. ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו:
טו. ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה:
טז. אלה החקים אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעריה בית אביה:
| 
