א. וידבר יהוה אל משה לאמר:
ב. נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך:
ג. וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת יהוה במדין:
ד. אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא:
ה. וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא:
ו. וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש וחצצרות התרועה בידו:
ז. ויצבאו על מדין כאשר צוה יהוה את משה ויהרגו כל זכר:
ח. ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב:
ט. וישבו בני ישראל את נשי מדין ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת כל חילם בזזו:
י. ואת כל עריהם במושבתם ואת כל טירתם שרפו באש:
יא. ויקחו את כל השלל ואת כל המלקוח באדם ובבהמה:
יב. ויבאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה אל ערבת מואב אשר על ירדן ירחו:
יג. ויצאו משה ואלעזר הכהן וכל נשיאי העדה לקראתם אל מחוץ למחנה:
יד. ויקצף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה:
טו. ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה:
טז. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל ביהוה על דבר פעור ותהי המגפה בעדת יהוה:
יז. ועתה הרגו כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו:
יח. וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם:
יט. ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים כל הרג נפש וכל נגע בחלל תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי אתם ושביכם:
כ. וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו:
כא. ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה יהוה את משה:
כב. אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת:
כג. כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים:
כד. וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה:
כה. ויאמר יהוה אל משה לאמר:
כו. שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה אתה ואלעזר הכהן וראשי אבות העדה:
כז. וחצית את המלקוח בין תפשי המלחמה היצאים לצבא ובין כל העדה:
כח. והרמת מכס ליהוה מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא אחד נפש מחמש המאות מן האדם ומן הבקר ומן החמרים ומן הצאן:
כט. ממחציתם תקחו ונתתה לאלעזר הכהן תרומת יהוה:
ל. וממחצת בני ישראל תקח אחד אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה:
לא. ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה:
לב. ויהי המלקוח יתר הבז אשר בזזו עם הצבא צאן שש מאות אלף ושבעים אלף וחמשת אלפים:
לג. ובקר שנים ושבעים אלף:
לד. וחמרים אחד וששים אלף:
לה. ונפש אדם מן הנשים אשר לא ידעו משכב זכר כל נפש שנים ושלשים אלף:
לו. ותהי המחצה חלק היצאים בצבא מספר הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים וחמש מאות:
לז. ויהי המכס ליהוה מן הצאן שש מאות חמש ושבעים:
לח. והבקר ששה ושלשים אלף ומכסם ליהוה שנים ושבעים:
לט. וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ומכסם ליהוה אחד וששים:
מ. ונפש אדם ששה עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש:
מא. ויתן משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן כאשר צוה יהוה את משה:
מב. וממחצית בני ישראל אשר חצה משה מן האנשים הצבאים:
מג. ותהי מחצת העדה מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות:
מה. וחמרים שלשים אלף וחמש מאות:
מו. ונפש אדם ששה עשר אלף:
מז. ויקח משה ממחצת בני ישראל את האחז אחד מן החמשים מן האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת משכן יהוה כאשר צוה יהוה את משה:
מח. ויקרבו אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות:
מט. ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא נפקד ממנו איש:
נ. ונקרב את קרבן יהוה איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יהוה:
נא. ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה:
נב. ויהי כל זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי האלפים ומאת שרי המאות:
נג. אנשי הצבא בזזו איש לו:
נד. ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד זכרון לבני ישראל לפני יהוה:
| 
