א. בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך:
ב. לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו:
ג. כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה:
ד. ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות:
ה. רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו:
ו. ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע:
ז. ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי:
ח. הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה:
ט. פן תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי:
י. פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי:
יא. ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך:
יב. ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי:
יג. ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני:
יד. כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה:
טו. שתה מים מבורך ונזלים מתוך בארך:
טז. יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים:
יז. יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך:
יח. יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך:
יט. אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד:
כ. ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה:
כא. כי נכח עיני יהוה דרכי איש וכל מעגלתיו מפלס:
כב. עוונותיו ילכדנו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך:
כג. הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה:
| 
