א. בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך:
ב. שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך:
ג. קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך:
ד. אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא:
ה. לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה:
ו. כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי:
ז. וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב:
ח. עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד:
ט. בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה:
י. והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב:
יא. המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה:
יב. פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב:
יג. והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו:
יד. זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי:
טו. על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך:
טז. מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים:
יז. נפתי משכבי מר אהלים וקנמון:
יח. לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים:
יט. כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק:
כ. צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו:
כא. הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו:
כב. הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל:
כג. עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא:
כד. ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי:
כה. אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה:
כו. כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה:
כז. דרכי שאול ביתה ירדות אל חדרי מות:
| 
