א. ברכי נפשי את יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת:
ב. עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה:
ג. המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח:
ד. עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט:
ה. יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד:
ו. תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים:
ז. מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון:
ח. יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם:
ט. גבול שמת בל יעברון בל ישובון לכסות הארץ:
י. המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון:
יא. ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם:
יב. עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול:
יג. משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ:
יד. מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן הארץ:
טו. ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן ולחם לבב אנוש יסעד:
טז. ישבעו עצי יהוה ארזי לבנון אשר נטע:
יז. אשר שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה:
יח. הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים:
יט. עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו:
כ. תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער:
כא. הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם:
כב. תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון:
כג. יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי ערב:
כד. מה רבו מעשיך יהוה כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך:
כה. זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדלות:
כו. שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו:
כז. כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו:
כח. תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב:
כט. תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון:
ל. תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה:
לא. יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו:
לב. המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו:
לג. אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי:
לד. יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה:
לה. יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללו יה:
| 
