א. הודו ליהוה קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו:
ב. שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו:
ג. התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי יהוה:
ד. דרשו יהוה ועזו בקשו פניו תמיד:
ה. זכרו נפלאותיו אשר עשה מפתיו ומשפטי פיו:
ו. זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו:
ז. הוא יהוה אלהינו בכל הארץ משפטיו:
ח. זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור:
ט. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק:
י. ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם:
יא. לאמר לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם:
יב. בהיותם מתי מספר כמעט וגרים בה:
יג. ויתהלכו מגוי אל גוי מממלכה אל עם אחר:
יד. לא הניח אדם לעשקם ויוכח עליהם מלכים:
טו. אל תגעו במשיחי ולנביאי אל תרעו:
טז. ויקרא רעב על הארץ כל מטה לחם שבר:
יז. שלח לפניהם איש לעבד נמכר יוסף:
יח. ענו בכבל רגליו ברזל באה נפשו:
יט. עד עת בא דברו אמרת יהוה צרפתהו:
כ. שלח מלך ויתירהו משל עמים ויפתחהו:
כא. שמו אדון לביתו ומשל בכל קנינו:
כב. לאסר שריו בנפשו וזקניו יחכם:
כג. ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם:
כד. ויפר את עמו מאד ויעצמהו מצריו:
כה. הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו:
כו. שלח משה עבדו אהרן אשר בחר בו:
כז. שמו בם דברי אתותיו ומפתים בארץ חם:
כח. שלח חשך ויחשך ולא מרו את דבריו:
כט. הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם:
ל. שרץ ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם:
לא. אמר ויבא ערב כנים בכל גבולם:
לב. נתן גשמיהם ברד אש להבות בארצם:
לג. ויך גפנם ותאנתם וישבר עץ גבולם:
לד. אמר ויבא ארבה וילק ואין מספר:
לה. ויאכל כל עשב בארצם ויאכל פרי אדמתם:
לו. ויך כל בכור בארצם ראשית לכל אונם:
לז. ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל:
לח. שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם:
לט. פרש ענן למסך ואש להאיר לילה:
מ. שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם:
מא. פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר:
מב. כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו:
מג. ויוצא עמו בששון ברנה את בחיריו:
מד. ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו:
מה. בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללו יה:
| 
