א. הללויה הודו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו:
ב. מי ימלל גבורות יהוה ישמיע כל תהלתו:
ג. אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל עת:
ד. זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך:
ה. לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך:
ו. חטאנו עם אבותינו העוינו הרשענו:
ז. אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך לא זכרו את רב חסדיך וימרו על ים בים סוף:
ח. ויושיעם למען שמו להודיע את גבורתו:
ט. ויגער בים סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר:
י. ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב:
יא. ויכסו מים צריהם אחד מהם לא נותר:
יב. ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:
יג. מהרו שכחו מעשיו לא חכו לעצתו:
יד. ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון:
טו. ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם:
טז. ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה:
יז. תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם:
יח. ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים:
יט. יעשו עגל בחרב וישתחוו למסכה:
כ. וימירו את כבודם בתבנית שור אכל עשב:
כא. שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים:
כב. נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף:
כג. ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית:
כד. וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו:
כה. וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה:
כו. וישא ידו להם להפיל אותם במדבר:
כז. ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:
כח. ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים:
כט. ויכעיסו במעלליהם ותפרץ בם מגפה:
ל. ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה:
לא. ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד עולם:
לב. ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם:
לג. כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו:
לד. לא השמידו את העמים אשר אמר יהוה להם:
לה. ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם:
לו. ויעבדו את עצביהם ויהיו להם למוקש:
לז. ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים:
לח. וישפכו דם נקי דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים:
לט. ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם:
מ. ויחר אף יהוה בעמו ויתעב את נחלתו:
מא. ויתנם ביד גוים וימשלו בהם שנאיהם:
מב. וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם:
מג. פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם:
מד. וירא בצר להם בשמעו את רנתם:
מה. ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו:
מו. ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם:
מז. הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך:
מח. ברוך יהוה אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללו יה:
| 
