א. הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו:
ב. יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד צר:
ג. ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים:
ד. תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו:
ה. רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף:
ו. ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם:
ז. וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב:
ח. יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם:
ט. כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב:
י. ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל:
יא. כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו:
יב. ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר:
יג. ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם:
יד. יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק:
טו. יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם:
טז. כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע:
יז. אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו:
יח. כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות:
יט. ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם:
כ. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם:
כא. יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם:
כב. ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה:
כג. יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים:
כד. המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה:
כה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו:
כו. יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג:
כז. יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע:
כח. ויצעקו אל יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם:
כט. יקם סערה לדממה ויחשו גליהם:
ל. וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם:
לא. יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם:
לב. וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו:
לג. ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון:
לד. ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה:
לה. ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים:
לו. ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב:
לז. ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה:
לח. ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט:
לט. וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון:
מ. שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך:
מא. וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות:
מב. יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה:
מג. מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יהוה:
| 
