א. למנצח על שושנים לדוד הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש:
ב. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני:
ג. יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי:
ד. רבו משערות ראשי שנאי חנם עצמו מצמיתי איבי שקר אשר לא גזלתי אז אשיב:
ה. אלהים אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו:
ו. אל יבשו בי קויך אדני יהוה צבאות אל יכלמו בי מבקשיך אלהי ישראל:
ז. כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני:
ח. מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי:
ט. כי קנאת ביתך אכלתני וחרפות חורפיך נפלו עלי:
י. ואבכה בצום נפשי ותהי לחרפות לי:
יא. ואתנה לבושי שק ואהי להם למשל:
יב. ישיחו בי ישבי שער ונגינות שותי שכר:
יג. ואני תפלתי לך יהוה עת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך:
יד. הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משנאי וממעמקי מים:
טו. אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאטר עלי באר פיה:
טז. ענני יהוה כי טוב חסדך כרב רחמיך פנה אלי:
יז. ואל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני:
יח. קרבה אל נפשי גאלה למען איבי פדני:
יט. אתה ידעת חרפתי ובשתי וכלמתי נגדך כל צוררי:
כ. חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי:
כא. ויתנו בברותי ראש ולצמאי ישקוני חמץ:
כב. יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש:
כג. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד:
כד. שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם:
כה. תהי טירתם נשמה באהליהם אל יהי ישב:
כו. כי אתה אשר הכית רדפו ואל מכאוב חלליך יספרו:
כז. תנה עון על עונם ואל יבאו בצדקתך:
כח. ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו:
כט. ואני עני וכואב ישועתך אלהים תשגבני:
ל. אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה:
לא. ותיטב ליהוה משור פר מקרן מפריס:
לב. ראו ענוים ישמחו דרשי אלהים ויחי לבבכם:
לג. כי שמע אל אביונים יהוה ואת אסיריו לא בזה:
לד. יהללוהו שמים וארץ ימים וכל רמש בם:
לה. כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה:
לו. וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה:
| 
