א. כה הראני אדני יהוה והנה יוצר גבי בתחלת עלות הלקש והנה־לקש אחר גזי המלך׃
ב. והיה אם־כלה לאכול את־עשב הארץ ואמר אדני יהוה סלח־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃
ג. נחם יהוה על־זאת לא תהיה אמר יהוה׃
ד. כה הראני אדני יהוה והנה קרא לרב באש אדני יהוה ותאכל את־תהום רבה ואכלה את־החלק׃
ה. ואמר אדני יהוה חדל־נא מי יקום יעקב כי קטן הוא׃
ו. נחם יהוה על־זאת גם־היא לא תהיה אמר אדני יהוה׃ ס
ז. כה הראני והנה אדני נצב על־חומת אנך ובידו אנך׃
ח. ויאמר יהוה אלי מה־אתה ראה עמוס ואמר אנך ויאמר אדני הנני שם אנך בקרב עמי ישראל לא־אוסיף עוד עבור לו׃
ט. ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו וקמתי על־בית ירבעם בחרב׃ פ
י. וישלח אמציה כהן בית־אל אל־ירבעם מלך־ישראל לאמר קשר עליך עמוס בקרב בית ישראל לא־תוכל הארץ להכיל את־כל־דבריו׃
יא. כי־כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ס
יב. ויאמר אמציה אל־עמוס חזה לך ברח־לך אל־ארץ יהודה ואכל־שם לחם ושם תנבא׃
יג. ובית־אל לא־תוסיף עוד להנבא כי מקדש־מלך הוא ובית ממלכה הוא׃ ס
יד. ויען עמוס ויאמר אל־אמציה לא־נביא אנכי ולא בן־נביא אנכי כי־בוקר אנכי ובולס שקמים׃
טו. ויקחני יהוה מאחרי הצאן ויאמר אלי יהוה לך הנבא אל־עמי ישראל׃
טז. ועתה שמע דבר־יהוה אתה אמר לא תנבא על־ישראל ולא תטיף על־בית ישחק׃
יז. לכן כה־אמר יהוה אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו ואדמתך בחבל תחלק ואתה על־אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו׃ ס
| 
