קהלת, Chapter 5 ה

א. אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כן יהיו דבריך מעטים׃    ב. כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃    ג. כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃    ד. טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃    ה. אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃    ו. כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃    ז. אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃    ח. ויתרון ארץ בכל [היא כ] (הוא ק) מלך לשדה נעבד׃    ט. אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃    י. ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־ [ראית כ] (ראות ק) עיניו׃    יא. מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃    יב. יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃    יג. ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃    יד. כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃    טו. וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃    טז. גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃    יז. הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו ׀ שיעמל תחת־השמש מספר ימי־ [חיו כ] (חייו ק) אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃    יח. גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃    יט. כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃