א. וישבני אל־פתח הבית והנה־מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי־פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח׃
ב. ויוצאני דרך־שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל־שער החוץ דרך הפונה קדים והנה־מים מפכים מן־הכתף הימנית׃
ג. בצאת־האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים׃
ד. וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים׃
ה. וימד אלף נחל אשר לא־אוכל לעבר כי־גאו המים מי שחו נחל אשר לא־יעבר׃
ו. ויאמר אלי הראית בן־אדם ויולכני וישבני שפת הנחל׃
ז. בשובני והנה אל־שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה׃
ח. ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל־הגלילה הקדמונה וירדו על־הערבה ובאו הימה אל־הימה המוצאים [ונרפאו כ] (ונרפו ק) המים׃
ט. והיה כל־נפש חיה ׀ אשר־ישרץ אל כל־אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר־יבוא שמה הנחל׃
י. והיה [יעמדו כ] (עמדו ק) עליו דוגים מעין גדי ועד־עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד׃
יא. [בצאתו כ] (בצאתיו ק) וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו׃
יב. ועל־הנחל יעלה על־שפתו מזה ׀ ומזה ׀ כל־עץ־מאכל לא־יבול עלהו ולא־יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן־המקדש המה יוצאים [והיו כ] (והיה ק) פריו למאכל ועלהו לתרופה׃ ס
יג. כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את־הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים׃
יד. ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את־ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה׃
טו. וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן־הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה׃
טז. חמת ׀ ברותה סברים אשר בין־גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל־גבול חורן׃
יז. והיה גבול מן־הים חצר עינון גבול דמשק וצפון ׀ צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון׃
יח. ופאת קדים מבין חורן ומבין־דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על־הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה׃
יט. ופאת נגב תימנה מתמר עד־מי מריבות קדש נחלה אל־הים הגדול ואת פאת־תימנה נגבה׃
כ. ופאת־ים הים הגדול מגבול עד־נכח לבוא חמת זאת פאת־ים׃
כא. וחלקתם את־הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל׃
כב. והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר־הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל׃
כג. והיה בשבט אשר־גר הגר אתו ם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה׃ ס
| 
