א. ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃
ב. ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־ [ארבעת כ] (ארבע ק) כנפות הארץ׃
ג. עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃
ד. ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ פ
ה. כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃
ו. קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃
ז. באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃
ח. עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃
ט. ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוכך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃
י. הנה היום הנה באה יצאה הצפרה צץ המטה פרח הזדון׃
יא. החמס ׀ קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃
יב. בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃
יג. כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃
יד. תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃
טו. החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃
טז. ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃
יז. כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃
יח. וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃
יט. כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃
כ. וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃
כא. ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [וחללה כ] (וחללוהו׃ ק)
כב. והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ פ
כג. עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃
כד. והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃
כה. קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃
כו. הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃
כז. המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ פ
| 
