א. ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל־אשר־לו ולוט עמו הנגבה׃
ב. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב׃
ג. וילך למסעיו מנגב ועד־בית־אל עד־המקום אשר־היה שם [אהלה כ] (אהלו ק) בתחלה בין בית־אל ובין העי׃
ד. אל־מקום המזבח אשר־עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה׃
ה. וגם־ללוט ההלך את־אברם היה צאן־ובקר ואהלים׃
ו. ולא־נשא אתם הארץ לשבת יחדו כי־היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו׃
ז. ויהי־ריב בין רעי מקנה־אברם ובין רעי מקנה־לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ׃
ח. ויאמר אברם אל־לוט אל־נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי־אנשים אחים אנחנו׃
ט. הלא כל־הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם־השמאל ואימנה ואם־הימין ואשמאילה׃
י. וישא־לוט את־עיניו וירא את־כל־ככר הירדן כי כלה משקה לפני ׀ שחת יהוה את־סדם ואת־עמרה כגן־יהוה כארץ מצרים באכה צער׃
יא. ויבחר־לו לוט את כל־ככר הירדן ויסע לוט מקדם ויפרדו איש מעל אחיו׃
יב. אברם ישב בארץ־כנען ולוט ישב בערי הככר ויאהל עד־סדם׃
יג. ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד׃
יד. ויהוה אמר אל־אברם אחרי הפרד־לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן־המקום אשר־אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה׃
טו. כי את־כל־הארץ אשר־אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד־עולם׃
טז. ושמתי את־זרעך כעפר הארץ אשר ׀ אם־יוכל איש למנות את־עפר הארץ גם־זרעך ימנה׃
יז. קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה׃
יח. ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן־שם מזבח ליהוה׃ פ
| 
