א. ויכלו השמים והארץ וכל־צבאם׃
ב. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו אשר עשה׃
ג. ויברך אלהים את־יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל־מלאכתו אשר־ברא אלהים לעשות׃ פ
ד. אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים׃
ה. וכל ׀ שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל־עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על־הארץ ואדם אין לעבד את־האדמה׃
ו. ואד יעלה מן־הארץ והשקה את־כל־פני־האדמה׃
ז. וייצר יהוה אלהים את־האדם עפר מן־האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה׃
ח. ויטע יהוה אלהים גן־בעדן מקדם וישם שם את־האדם אשר יצר׃
ט. ויצמח יהוה אלהים מן־האדמה כל־עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע׃
י. ונהר יצא מעדן להשקות את־הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים׃
יא. שם האחד פישון הוא הסבב את כל־ארץ החוילה אשר־שם הזהב׃
יב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם׃
יג. ושם־הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל־ארץ כוש׃
יד. ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת׃
טו. ויקח יהוה אלהים את־האדם וינחהו בגן־עדן לעבדה ולשמרה׃
טז. ויצו יהוה אלהים על־האדם לאמר מכל עץ־הגן אכל תאכל׃
יז. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות׃
יח. ויאמר יהוה אלהים לא־טוב היות האדם לבדו אעשה־לו עזר כנגדו׃
יט. ויצר יהוה אלהים מן־האדמה כל־חית השדה ואת כל־עוף השמים ויבא אל־האדם לראות מה־יקרא־לו וכל אשר יקרא־לו האדם נפש חיה הוא שמו׃
כ. ויקרא האדם שמות לכל־הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא־מצא עזר כנגדו׃
כא. ויפל יהוה אלהים ׀ תרדמה על־האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה׃
כב. ויבן יהוה אלהים ׀ את־הצלע אשר־לקח מן־האדם לאשה ויבאה אל־האדם׃
כג. ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה־זאת׃
כד. על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד׃
כה. ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו׃
| 
