א. אל־חכך שפר כנשר על־בית יהוה יען עברו בריתי ועל־תורתי פשעו׃
ב. לי יזעקו אלהי ידענוך ישראל׃
ג. זנח ישראל טוב אויב ירדפו ׃
ד. הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת׃
ה. זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד־מתי לא יוכלו נקין׃
ו. כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי־שבבים יהיה עגל שמרון׃
ז. כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין־לו צמח בלי יעשה־קמח אולי יעשה זרים יבלעהו׃
ח. נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין־חפץ בו׃
ט. כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃
י. גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים׃
יא. כי־הרבה אפרים מזבחת לחטא היו־לו מזבחות לחטא׃
יב. [אכתוב־ כ] (אכתב־לו ק) [רבו כ] (רבי ק) תורתי כמו־זר נחשבו׃
יג. זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו יהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו׃
יד. וישכח ישראל את־עשהו ויבן היכלות ויהודה הרבה ערים בצרות ושלחתי־אש בעריו ואכלה ארמנתיה׃ ס
| 
