א. כי ירחם יהוה את־יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על־אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על־בית יעקב׃
ב. ולקחום עמים והביאום אל־מקומם והתנחלום בית־ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃ ס
ג. והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן־העבדה הקשה אשר עבד־בך׃
ד. ונשאת המשל הזה על־מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃
ה. שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃
ו. מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃
ז. נחה שקטה כל־הארץ פצחו רנה׃
ח. גם־ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא־יעלה הכרת עלינו׃
ט. שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל־עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃
י. כלם יענו ויאמרו אליך גם־אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃
יא. הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃
יב. איך נפלת משמים הילל בן־שחר נגדעת לארץ חולש על־גוים׃
יג. ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי־אל ארים כסאי ואשב בהר־מועד בירכתי צפון׃
יד. אעלה על־במתי עב אדמה לעליון׃
טו. אך אל־שאול תורד אל־ירכתי־בור׃
טז. ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃
יז. שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא־פתח ביתה׃
יח. כל־מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃
יט. ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל־אבני־בור כפגר מובס׃
כ. לא־תחד אתם בקבורה כי־ארצך שחת עמך הרגת לא־יקרא לעולם זרע מרעים׃
כא. הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל־יקמו וירשו ארץ ומלאו פני־תבל ערים׃
כב. וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם־יהוה׃
כג. ושמתיה למורש קפד ואגמי־מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃ פ
כד. נשבע יהוה צבאות לאמר אם־לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃
כה. לשבר אשור בארצי ועל־הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃
כו. זאת העצה היעוצה על־כל־הארץ וזאת היד הנטויה על־כל־הגוים׃
כז. כי־יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃ פ
כח. בשנת־מות המלך אחז היה המשא הזה׃
כט. אל־תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי־משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃
ל. ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃
לא. הילילי שער זעקי־עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃
לב. ומה־יענה מלאכי־גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃ ס
| 
