א. מי־זה ׀ בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע׃
ב. מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת׃
ג. פורה ׀ דרכתי לבדי ומעמים אין־איש אתי ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על־בגדי וכל־מלבושי אגאלתי׃
ד. כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה׃
ה. ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני׃
ו. ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם׃ ס
ז. חסדי יהוה ׀ אזכיר תהלת יהוה כעל כל אשר־גמלנו יהוה ורב־טוב לבית ישראל אשר־גמלם כרחמיו וכרב חסדיו׃
ח. ויאמר אך־עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע׃
ט. בכל־צרתם ׀ [לא כ] (לו ק) צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל־ימי עולם׃
י. והמה מרו ועצבו את־רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם־בם׃
יא. ויזכר ימי־עולם משה עמו איה ׀ המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את־רוח קדשו׃
יב. מוליך לימין משה זרוע תפארתו בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם׃
יג. מוליכם בתהמות כסוס במדבר לא יכשלו׃
יד. כבהמה בבקעה תרד רוח יהוה תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת׃
טו. הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך איה קנאתך וגבורתך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו׃
טז. כי־אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה יהוה אבינו גאלנו מעולם שמך׃
יז. למה תתענו יהוה מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך וב למען עבדיך שבטי נחלתך׃
יח. למצער ירשו עם־קדשך צרינו בוססו מקדשך׃
יט. היינו מעולם לא־משלת בם לא־נקרא שמך עליהם לוא־קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזלו׃
| 
