א. ויאמר יהוה אלי קח־לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז׃
ב. ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת־זכריהו בן יברכיהו׃
ג. ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז׃
ד. כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא ׀ את־חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור׃ ס
ה. ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃
ו. יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את־רצין ובן־רמליהו׃
ז. ולכן הנה אדני מעלה עליהם את־מי הנהר העצומים והרבים את־מלך אשור ואת־כל־כבודו ועלה על־כל־אפיקיו והלך על־כל־גדותיו׃
ח. וחלף ביהודה שטף ועבר עד־צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב־ארצך עמנו אל׃ ס
ט. רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי־ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃
י. עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃ ס
יא. כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם־הזה לאמר׃
יב. לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזה קשר ואת־מוראו לא־תיראו ולא תעריצו׃
יג. את־יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃
יד. והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃
טו. וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ ס
טז. צור תעודה חתום תורה בלמדי׃
יז. וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי־לו׃
יח. הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃ ס
יט. וכי־יאמרו אליכם דרשו אל־האבות ואל־הידענים המצפצפים והמהגים הלוא־עם אל־אלהיו ידרש בעד החיים אל־המתים׃
כ. לתורה ולתעודה אם־לא יאמרו כדבר הזה אשר אין־לו שחר׃
כא. ועבר בה נקשה ורעב והיה כי־ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה׃
כב. ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח׃
כג. כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃
| 
