א. שמעו את־הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל׃
ב. כה ׀ אמר יהוה אל־דרך הגוים אל־תלמדו ומאתות השמים אל־תחתו כי־יחתו הגוים מהמה׃
ג. כי־חקות העמים הבל הוא כי־עץ מיער כרתו מעשה ידי־חרש במעצד׃
ד. בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק׃
ה. כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל־תיראו מהם כי־לא ירעו וגם־היטיב אין אותם׃ ס
ו. מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה׃
ז. מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל־חכמי הגוים ובכל־מלכותם מאין כמוך׃
ח. ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא׃
ט. כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם׃
י. ויהוה אלהים אמת הוא־אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא־יכלו גוים זעמו׃ ס
יא. כדנה תאמרון להום אלהיא די־שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן־תחות שמיא אלה׃ ס
יב. עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃
יג. לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה [ארץ כ] (הארץ ק) ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו׃
יד. נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צורף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃
טו. הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃
טז. לא־כאלה חלק יעקב כי־יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס
יז. אספי מארץ כנעתך [ישבתי כ] (ישבת ק) במצור׃ ס
יח. כי־כה אמר יהוה הנני קולע את־יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו׃ ס
יט. אוי לי על־שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו׃
כ. אהלי שדד וכל־מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין־נטה עוד אהלי ומקים יריעותי׃
כא. כי נבערו הרעים ואת־יהוה לא דרשו על־כן לא השכילו וכל־מרעיתם נפוצה׃ ס
כב. קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את־ערי יהודה שממה מעון תנים׃ ס
כג. ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא־לאיש הלך והכין את־צעדו׃
כד. יסרני יהוה אך־במשפט אל־באפך פן־תמעטני׃
כה. שפך חמתך על־הגוים אשר לא־ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי־אכלו את־יעקב ואכלהו ויכלהו ואת־נוהו השמו׃ פ
| 
