א. לאמר הן ישלח איש את־אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש־אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם־יהוה׃
ב. שאי־עיניך על־שפים וראי איפה לא [שגלת כ] (שכבת ק) על־דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך׃
ג. וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם׃
ד. הלוא מעתה [קראתי כ] (קראת ק) לי אבי אלוף נערי אתה׃
ה. הינטר לעולם אם־ישמר לנצח הנה [דברתי כ] (דברת ק) ותעשי הרעות ותוכל׃ פ
ו. ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על־כל־הר גבה ואל־תחת כל־עץ רענן ותזני־שם׃
ז. ואמר אחרי עשותה את־כל־אלה אלי תשוב ולא־שבה [ותראה כ] (ותרא ק) בגודה אחותה יהודה׃
ח. וארא כי על־כל־אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את־ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם־היא׃
ט. והיה מקל זנותה ותחנף את־הארץ ותנאף את־האבן ואת־העץ׃
י. וגם־בכל־זאת לא־שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל־לבה כי אם־בשקר נאם־יהוה׃ פ
יא. ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה׃
יב. הלך וקראת את־הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם־יהוה לוא־אפיל פני בכם כי־חסיד אני נאם־יהוה לא אטור לעולם׃
יג. אך דעי עונך כי ביהוה אלהיך פשעת ותפזרי את־דרכיך לזרים תחת כל־עץ רענן ובקולי לא־שמעתם נאם־יהוה׃
יד. שובו בנים שובבים נאם־יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון׃
טו. ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל׃
טז. והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם־יהוה לא־יאמרו עוד ארון ברית־יהוה ולא יעלה על־לב ולא יזכרו־בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד׃
יז. בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל־הגוים לשם יהוה לירושלם ולא־ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע׃ ס
יח. בימים ההמה ילכו בית־יהודה על־בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על־הארץ אשר הנחלתי את־אבותיכם׃
יט. ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן־לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי [תקראו־ כ] (תקראי־לי ק) ומאחרי לא [תשובו כ] (תשובי׃ ק)
כ. אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם־יהוה׃
כא. קול על־שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את־דרכם שכחו את־יהוה אלהיהם׃
כב. ובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו׃
כג. אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביהוה אלהינו תשועת ישראל׃
כד. והבשת אכלה את־יגיע אבותינו מנעורינו את־צאנם ואת־בקרם את־בניהם ואת־בנותיהם׃
כה. נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד־היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו׃ ס
| 
