א. הן־כל ראתה עיני שמעה אזני ותבן לה׃
ב. כדעתכם ידעתי גם־אני לא־נפל אנכי מכם׃
ג. אולם אני אל־שדי אדבר והוכח אל־אל אחפץ׃
ד. ואולם אתם טפלי־שקר רפאי אלל כלכם׃
ה. מי־יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה׃
ו. שמעו־נא תוכחתי ורבות שפתי הקשיבו׃
ז. הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה׃
ח. הפניו תשאון אם־לאל תריבון׃
ט. הטוב כי־יחקר אתכם אם־כהתל באנוש תהתלו בו׃
י. הוכח יוכיח אתכם אם־בסתר פנים תשאון׃
יא. הלא אתו תבעת אתכם ופחדו יפל עליכם׃
יב. זכרניכם משלי־אפר לגבי־חמר גביכם׃
יג. החרישו ממני ואדברה־אני ויעבר עלי מה׃
יד. על־מה ׀ אשא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי׃
טו. הן יקטלני [לא כ] (לו ק) איחל אך־דרכי אל־פניו אוכיח׃
טז. גם־הוא־לי לישועה כי־לא לפניו חנף יבוא׃
יז. שמעו מוע מלתי ואחותי באזניכם׃
יח. הנה־נא ערכתי משפט ידעתי כי־אני אצדק׃
יט. מי־הוא יריב עמדי כי־עתה אחריש ואגוע׃
כ. אךש־תים אל־תעש עמדי אז מפניך לא אסתר׃
כא. כפך מעלי הרחק ואמתך אל־תבעתני׃
כב. וקרא ואנכי אענה או־אדבר והשיבני׃
כג. כמה לי עונות וחטאות פשעי וחטאתי הדיעני ׃
כד. למה־פניך תסתיר ותחשבני לאויב לך׃
כה. העלה נדף תערוץ ואת־קש יבש תרדף׃
כו. כי־תכתב עלי מררות ותורישני עונות נעורי׃
כז. ותשם בסד ׀ רגלי ותשמור כל־ארחותי על־שרשי רגלי תתחקה׃
כח. והוא כרקב יבלה כבגד אכלו עש׃
| 
