א. ויען אליפז התימני ויאמר׃
ב. החכם יענה דעת־רוח וימלא קדים בטנו׃
ג. הוכח בדבר לא יסכון ומלים לא־יועיל בם׃
ד. אף־אתה תפר יראה ותגרע יחה לפני־אל׃
ה. כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים׃
ו. ירשיעך פיך ולא־אני ושפתיך יענו־בך׃
ז. הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת׃
ח. הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה׃
ט. מה־ידעת ולא נדע תבין ולא־עמנו הוא׃
י. גם־שב גם־ישיש בנו כביר מאביך ימים׃
יא. המעט ממך תנחמות אל ודבר לאט עמך׃
יב. מה־יקחך לבך ומה־ירזמון עיניך׃
יג. כי־תשיב אל־אל רוחך והצאת מפיך מלין׃
יד. מה־אנוש כי־יזכה וכי־יצדק ילוד אשה׃
טו. הן [בקדשו כ] (בקדשיו ק) לא יאמין ושמים לא־זכו בעיניו׃
טז. אף כי־נתעב ונאלח איש־שתה כמים עולה׃
יז. אחוך שמע־לי וזה־חזיתי ואספרה׃
יח. אשר־חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם׃
יט. להם לבדם נתנה הארץ ולא־עבר זר בתוכם׃
כ. כל־ימי רשע הוא מתחולל ומספר נים נצפנו לעריץ׃
כא. קול־פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו׃
כב. לא־יאמין וב מני־חשך [וצפו כ] (וצפוי ק) הוא אלי־חרב׃
כג. נדד הוא ללחם איה ידע ׀ כי־נכון בידו יום־חשך׃
כד. יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך ׀ עתיד לכידור׃
כה. כי־נטה אל־אל ידו ואלש־די יתגבר׃
כו. ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו׃
כז. כי־כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי־כסל׃
כח. וישכון ׀ ערים נכחדות בתים לא־ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃
כט. לא־יעשר ולא־יקום חילו ולא־יטה לארץ מנלם׃
ל. לא־יסור ׀ מני־חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃
לא. אל־יאמן [בשו כ] (בשיו ק) נתעה כיש־וא תהיה תמורתו׃
לב. בלא־יומו תמלא וכפתו לא רעננה׃
לג. יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו׃
לד. כי־עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי־שחד׃
לה. הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה׃ ס
| 
