א. ויען צפר הנעמתי ויאמר׃
ב. לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי׃
ג. מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני׃
ד. הזאת ידעת מני־עד מני שים אדם עלי־ארץ׃
ה. כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי־רגע׃
ו. אם־יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע׃
ז. כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו׃
ח. כחלום יעוף ולא ימצאוהו וידד כחזיון לילה׃
ט. עין זפתו ולא תוסיף ולא־עוד תשורנו מקומו׃
י. בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו׃
יא. עצמותיו מלאו [עלומו כ] (עלומיו ק) ועמו על־עפר תשכב׃
יב. אם־תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃
יג. יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו׃
יד. לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃
טו. חיל בלע ויקאנו מבטנו יורשנו אל׃
טז. ראש־פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה׃
יז. אל־ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃
יח. משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס׃
יט. כי־רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו׃
כ. כי ׀ לא־ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט׃
כא. אין־שריד לאכלו על־כן לא־יחיל טובו׃
כב. במלאות פקו יצר לו כל־יד עמל תבואנו׃
כג. יהי ׀ למלא בטנו ישלח־בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו׃
כד. יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה׃
כה. שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים׃
כו. כל־חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא־נפח ירע שריד באהלו׃
כז. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו׃
כח. יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו׃
כט. זה ׀ חלק־אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל׃ פ
| 
