ב. שמעו מוע מלתי ותהי־זאת תנחומתיכם׃
ג. אוני ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג׃
ד. האנכי לאדם שיחי ואם־מדוע לא־תקצר רוחי׃
ה. פנו־אלי והשמו ושימו יד על־פה׃
ו. ואם־זכרתי ונבהלתי ואחז בשרי פלצות׃
ז. מדוע רשעים יחיו עתקו גם־גברו חיל׃
ח. זרעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם׃
ט. בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם׃
י. שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל׃
יא. ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון׃
יב. ישאו כתף וכנור וישמחו לקול עוגב׃
יג. [יבלו כ] (יכלו ק) בטוב ימיהם וברגע שאול יחתו׃
יד. ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו׃
טו. מה־שדי כי־נעבדנו ומה־נועיל כי נפגע־בו׃
טז. הן לא בידם טובם עצת רשעים רחקה מני׃
יז. כמה ׀ נר־רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו׃
יח. יהיו כתבן לפני־רוח וכמץ גנבתו סופה׃
יט. אלוה יצפן־לבניו אונו ישלם אליו וידע׃
כ. יראו [עינו כ] (עיניו ק) כידו ומחמת שדי ישתה׃
כא. כי מה־חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו׃
כב. הלאל ילמד־דעת והוא רמים ישפוט׃
כג. זה ימות בעצם תמו כלו שלאנן ושליו׃
כד. עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃
כה. וזה ימות בנפש מרה ולא־אכל בטובה׃
כו. יחד על־עפר ישכבו ורמה תכסה עליהם׃
כז. הן ידעתי מחשבותיכם ומזמות עלי תחמסו׃
כח. כי תאמרו איה בית־נדיב ואיה אהל ׀ משכנות רשעים׃
כט. הלא אלתם עוברי דרך ואתתם לא תנכרו׃
ל. כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו׃
לא. מי־יגיד על־פניו דרכו והוא־עשה מי ישלם־לו׃
לב. והוא לקברות יובל ועל־גדיש ישקוד׃
לג. מתקו־לו רגבי נחל ואחריו כל־אדם ימשוך ולפניו אין מספר׃
לד. ואיך תנחמוני הבל ותשובתיכם נשאר־מעל׃ ס
| 
