א. אחרי־כן פתח איוב את־פיהו ויקלל את־יומו׃ פ
ג. יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃
ד. היום ההוא יהי חשך אל־ידרשהו אלוה ממעל ואל־תופע עליו נהרה׃
ה. יגאלהו חשך וצלמות תשכן־עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃
ו. הלילה ההוא יקחהו אפל אל־יחד בימי שנה במספר ירחים אל־יבא׃
ז. הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל־תבא רננה בו׃
ח. יקבהו אררי־יום העתידים ערר לויתן׃
ט. יחשכו כוכבי נשפו יקו־לאור ואין ואל־יראה בעפעפי־שחר׃
י. כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃
יא. למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃
יב. מדוע קדמוני ברכים ומהש־דים כי אינק׃
יג. כי־עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ׀ ינוח לי׃
יד. עם־מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃
טו. או עםש־רים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃
טז. או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא־ראו אור׃
יז. שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃
יח. יחד אסירים שאננו לא מעו קול נגש׃
יט. קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃
כ. למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃
כא. המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃
כב. השמחים אלי־גיל ישישו כי ימצאו־קבר׃
כג. לגבר אשר־דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃
כד. כי־לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃
כה. כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃
כו. לא שלותי ׀ ולא שקטתי ולא־נחתי ויבא רגז׃ פ
| 
