ב. לו שקול ישקל כעשי [והיתי כ] (והותי ק) במאזנים ישאו־יחד׃
ג. כי־עתה מחול ימים יכבד על־כן דברי לעו׃
ד. כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃
ה. הינהק־פרא עלי־דשא אם יגעהש־ור על־בלילו׃
ו. היאכל תפל מבלי־מלח אם־יש־טעם בריר חלמות׃
ז. מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃
ח. מי־יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃
ט. ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃
י. ותהי עוד ׀ נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי־לא כחדתי אמרי קדוש׃
יא. מה־כחי כי־איחל ומה־קצי כי־אאריך נפשי׃
יב. אם־כח אבנים כחי אם־בשרי נחוש׃
יג. האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃
יד. למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃
טו. אחי בגדו כמו־נחל כאפיק נחלים יעברו׃
טז. הקדרים מני־קרח עלימו יתעלם־שלג׃
יז. בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃
יח. ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃
יט. הביטו ארחות תמא הליכת בא קוו־למו׃
כ. בשו כי־בטח באו עדיה ויחפרו׃
כא. כי־עתה הייתם [לא כ] (לו ק) תראו חתת ותיראו׃
כב. הכי־אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃
כג. ומלטוני מיד־צר ומיד עריצים תפדוני׃
כד. הורוני ואני אחריש ומהש־גיתי הבינו לי׃
כה. מה־נמרצו אמרי־ישר ומה־יוכיח הוכח מכם׃
כו. הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃
כז. אף־על־יתום תפילו ותכרו על־ריעכם׃
כח. ועתה הואילו פנו־בי ועל־פניכם אם־אכזב׃
כט. שבו־נא אל־תהי עולה [ושבי כ] (ושובו ק) עוד צדקי־בה׃
ל. היש־בלשוני עולה אם־חכי לא־יבין הוות׃
| 
