א. ואלה הגוים אשר הניח יהוה לנסות בם את־ישראל את כל־אשר לא־ידעו את כל־מלחמות כנען׃
ב. רק למען דעת דרות בני־ישראל ללמדם מלחמה רק אשר־לפנים לא ידעום׃
ג. חמשת ׀ סרני פלשתים וכל־הכנעני והצידני והחוי ישב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבוא חמת׃
ד. ויהיו לנסות בם את־ישראל לדעת הישמעו את־מצות יהוה אשר־צוה את־אבותם ביד־משה׃
ה. ובני ישראל ישבו בקרב הכנעני החתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃
ו. ויקחו את־בנותיהם להם לנשים ואת־בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את־אלהיהם׃ פ
ז. ויעשו בני־ישראל את־הרע בעיני יהוה וישכחו את־יהוה אלהיהם ויעבדו את־הבעלים ואת־האשרות׃
ח. ויחר־אף יהוה בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בני־ישראל את־כושן רשעתים שמנה שנים׃
ט. ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה מושיע לבני ישראל ויושיעם את עתניאל בן־קנז אחי כלב הקטן ממנו׃
י. ותהי עליו רוח־יהוה וישפט את־ישראל ויצא למלחמה ויתן יהוה בידו את־כושן רשעתים מלך ארם ותעז ידו על כושן רשעתים׃
יא. ותשקט הארץ ארבעים שנה וימת עתניאל בן־קנז׃ פ
יב. ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויחזק יהוה את־עגלון מלך־מואב על־ישראל על כי־עשו את־הרע בעיני יהוה׃
יג. ויאסף אליו את־בני עמון ועמלק וילך ויך את־ישראל ויירשו את־עיר התמרים׃
יד. ויעבדו בני־ישראל את־עגלון מלך־מואב שמונה עשרה שנה׃ ס
טו. ויזעקו בני־ישראל אל־יהוה ויקם יהוה להם מושיע את־אהוד בן־גרא בן־הימיני איש אטר יד־ימינו וישלחו בני־ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב׃
טז. ויעש לו אהוד חרב ולה שני פיות גמד ארכה ויחגר אותה מתחת למדיו על ירך ימינו׃
יז. ויקרב את־המנחה לעגלון מלך מואב ועגלון איש בריא מאד׃
יח. ויהי כאשר כלה להקריב את־המנחה וישלח את־העם נשאי המנחה׃
יט. והוא שב מן־הפסילים אשר את־הגלגל ויאמר דבר־סתר לי אליך המלך ויאמר הס ויצאו מעליו כל־העמדים עליו׃
כ. ואהוד ׀ בא אליו והוא־ישב בעלית המקרה אשר־לו לבדו ויאמר אהוד דבר־אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא׃
כא. וישלח אהוד את־יד שמאלו ויקח את־החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו׃
כב. ויבא גם־הנצב אחר הלהב ויסגר החלב בעד הלהב כי לא שלף החרב מבטנו ויצא הפרשדנה׃
כג. ויצא אהוד המסדרונה ויסגר דלתות העליה בעדו ונעל׃
כד. והוא יצא ועבדיו באו ויראו והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אך מסיך הוא את־רגליו בחדר המקרה׃
כה. ויחילו עד־בוש והנה איננו פתח דלתות העליה ויקחו את־המפתח ויפתחו והנה אדניהם נפל ארצה מת׃
כו. ואהוד נמלט עד התמהמהם והוא עבר את־הפסילים וימלט השעירתה׃
כז. ויהי בבואו ויתקע בשופר בהר אפרים וירדו עמו בני־ישראל מן־ההר והוא לפניהם׃
כח. ויאמר אלהם רדפו אחרי כי־נתן יהוה את־איביכם את־מואב בידכם וירדו אחריו וילכדו את־מעברות הירדן למואב ולא־נתנו איש לעבר׃
כט. ויכו את־מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל־שמן וכל־איש חיל ולא נמלט איש׃
ל. ותכנע מואב ביום ההוא תחת יד ישראל ותשקט הארץ שמונים שנה׃ ס
לא. ואחריו היה שמגר בן־ענת ויך את־פלשתים שש־מאות איש במלמד הבקר וישע גם־הוא את־ישראל׃ ס
| 
